“-אתם הייתם בירח דבש?
-ירח דבש?! כל החיים שלנו דבש!'
…אז לא היו דברים כאלו, אפשר שהיה דבש על השולחן … אבל ירח דבש?
דיאלוג בין דורי שמתקיים בין הנכדה לסביה, הפורשים לפניה את מסע הנדודים של חייהם: מההימלטות מבסרביה כצעירים מהבתים בהם נולדו עם פלישת הצבא הנאצי, כל אחד מהם עבר בנפרד מסכת חוויות קשות דומות של אובדן כל הרכוש, עוני מחפיר, התמודדות עם רעב , סכנות קיומיות ממשיות ועם מות בני משפחה קרובים. ההכרות שלהם כפליטים בברה"מ לשעבר, התיקווה המתמדת וכמעט חסרת הסיכוי לעלות לארץ ישראל, ועד היום בשל זיקנתם הם נאלצים שוב לעזוב דירת קבע שרכשו בעמל רב ולעבור לדיור זמני בשכירות.
הסרט מעלה שאלות קיומיות בנוגע לחשיבותה של הדבקות באמונה, מציג את השפעת השואה כטראומה המעצבת את נקודת השקפתם לגבי החיים.
דרך עדשת המצלמה של הנכדה, יוצרת הסרט מתועדים הריטואלים הדתיים שהשתמרו מילדותו של הסבא בשטייטל, אמונה שהשתמרה כמו שהיא למרות חוויות החיים הקשות והאנטישמיות.
בתיה וראובן גורביץ אינם ניצולי שואה במובן המוכר של המושג, אלא פליטי שואה, הם חיו לצד התופת ששינתה לגמרי את נתיב חייהם. בדומה לכל שורדי שור השואה יש מקום רב לעיסוק המרובה במזון –רכישתו לצד חיי צניעות סגפניים –הרגלי צמצום, הסתפקות במועט ובפשוט.
"זה רק העשירים שאין להם מה לעשות עם הכסף-הם הולכים לירח דבש “.
כך מסכם הסבא את תשובתו לנכדה ,תשובה המסמלת את תפיסת עולמו ,שהיא שילוב בין השלמה עם הגורל וקבלת הדין, המהולה באירוניה –הומור יידישאי ,שהיא חלק בלתי נפרד ממהות היהודי הגלותי המוצא את הכוח לשרוד על אף הכל.
הסרט נתמך ע"י קרן סנונית, לסרטי סטודנטים של הרשות השנייה.
הופק במסגרת לימודי קורס צילום בבית הספר "חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה 1999
הסרט נתמך ע"י קרן סנונית, לסרטי סטודנטים של הרשות השנייה.
הופק במסגרת לימודי קורס צילום בבית הספר "חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה 1999