שם באחו – וידאו ארט

הסבר על הסרט מאת יפעת הר אבן

סרט אקספרימנטלי וחוויתי זה מספר סיפור אלגורי,פשוט לכאורה, על ילד שהרג ציפור. על מניעיו הסתמיים למעשה הרצח, ורגשותיו כלפי המעשה בדיעבד.

תוך שימוש בטקסט של שיר ילדים החוזר על עצמו מאת יצחק כצנלסון, הסרט מתייחס באופן אוניברסלי למניעים לאשמה, ולכאב שנוגעים ב"קלות הבלתי נסבלת" של החיים והמוות. הקלות שבגרימת אובדן ליצור אחר, חוסר האפשרות של המחילה וחוסר התכלית שבצער .  הנאראטיב החוזר על עצמו מדגיש את תחושת המעגליות הפטאלית והאבסורד שבסיפור. ומאזכר בכך סיפורים קולנועיים כמו "ראשומון" ו"המזח". הסרט עוסק בצורך האנושי בזיכרון סלקטיבי, ובקיבוע וניסוח מחודש- הצדקה של חוויה או זיכרון, כדי ליצור מציאות שנוח לנו לחיות איתה.

הסרט מורכב מחמישה סיקוונסים שבהם מתקיים תהליך אחד – מהמופשט לקונקרטי.

ע"י הדמייה של תהליך זיכרון -המתחיל מקטעי וידאו ומילים מופשטות, אשר מקבלות משמעות והקשר תוך כדי הרפטטיביות הקצבית של השיר. הסרט מעיר בפראפרזה סאטירית צלילים שגורים של טקסי זיכרון לאומיים ואישיים, המושרשים כל כך בחברה הישראלית.

היצירה מבוססת על שיר ילדים, מפרקת אותו, בונה אותו מחדש, תוך חזרה ריתמית על דימויים מילים ואותיות מתוכו. הסרט מדבר הן על השיר ומציע קריאה אחרת שלו, והן על תהליך היצירה, שמתגבש בדומה לתהליך היזכרות באירוע מן העבר. דימויים מורכבים עוברים תהליך הפשטה ושינוי. מילים מתפצלות מוכפלות ומתחברות. בעצם פעולת הצילום המודגשת נוצרת הנכחה של המדיום הקולנועי של הכלים מהם נוצר הסרט- החומרים שמהם "נרקחה" החוויה.